מנייקי 2012 עד נייקי 2013 – סיכום מסע

האמת שאני לא יודע מאיפה להתחיל, עברתי שנה מלאה בחוויות ואתגרים מרוץ נייק,10ק"מ ירושלים, מירוץ סגל תנ"ך תש"ח וחצי מרתון ת"א ולסיכום למעלה מ 1000 ק"מ ריצה בשנה.

 אולם, מבחנתי המרתון התחיל לפני שנה ביום שבו קמתי מכיסא המחשב והתחלתי לרוץ. למי שלא מכיר אותי שמי יעקב ליפשיץ נשוי לשבי ואב לשישה ילדים האחרונים ביניהם תאומים בני שנה ושלושה חודשים. בנוסף לעודף משקל אני סובל מאסתמה וגנים גרועים (אף פעם לא הייתי אתלט גדול). כאן זה המקום להודות לעזר כנגדי על התמיכה והסבלנות לא פשוט שהבעל יוצא לרוץ בשעות הכי קשות של הערב ולקראת חצי המרתון זמן הריצה לקח בין שעה וחצי ולשעתיים.

בשנים האחרונות עליתי במשקל לאט לאט והדחקתי את מצבי הגופני הגרוע וכמו כולם היו לי מליון תירוצים למה אני לא מזיז את עצמי. לפני כמעט שנתיים כשידענו ששבי בהריון חמישי אמרתי לשבי ספק בצחוק ספק ברצינות, שהמשקל שהיא תעלה בהריון אני אוריד אבל זה היה לפני שידענו שמדובר בתאומים :-). כמובן שלא עמדתי בזה – היא דווקא עמדה בהסכם יפה ועלתה במשקל :-).  אחרי הלידה וכשקצת העניינים נכנסו לשגרה (אם יש דבר כזה עם תאומים) החלטתי להציב מטרה לכבוד שנת ה-40 שלי ואולי הפעם לעמוד בה, השלב הראשון היה מרוץ נייקי 10 קילומטר שהיה במרחק שלושה חודשים. בפרץ של זחיחות נרשמתי במחשבה שאם שלמתי אני לא ארשה לעצמי שהכסף יתבזבז סתם (שכחתי להוסיף שאני גם קמצן). למזלי מוטי פרסם שהוא פותח קבוצה שהמטרה היא לסיים את נייקי. ברור לי שללא הצטרפות לקבוצה לא הייתי מצליח במשימה.

הריצה הקבוצתית  פשוט לא"הרשתה" לי לתת הנחות לעצמי והפכה את הסבל לחוויה משותפת. בפעמים הראשונות כשסיימתי הייתי גמור אבל לאט לאט המצב השתפר. את נייקי סיימתי 1:08. מיותר לציין שמרחקים כאלה לא רצתי בעבר.

אחרי המרוץ קבענו מטרה חדשה חצי מרתון, ידעתי שבלי מטרה יהיה קשה לשמור על ההישג. ההכנה לחצי מרתון לא הייתה קלה והצריכה המון כוח רצון – לצאת כל החורף בגשם, רוחות עזות כשכולם מתכרבלים בפוך 3 לילות בשבוע לריצות של 10 ק"מ ויותר. (למי שלא יודע לקראת החצי מרתון מעלים בהדרגה את הקילומטרז' שרצים) למזלי היה לי שותף נאמן למטרה – אשר הריסון וביחד סחבנו זה את זה בימים קרים מאוד של גוש עציון. אשר מספר שאחרי אחת הריצות היה לי קרח בגבות :-). מוטי הגדיר לנו כמה צריך לרוץ בכל אימון. את רוב הריצות עשינו באפרת בדרך כלל משער אפרת דרום לשער אפרת צפון וחזור ועוד תוספות לפי המרחק הנדרש. כמה "ברכות" מוטי קיבל מאיתנו במהלך הריצות במיוחד בעליה מהסניקה עד לדקל. באחת הריצות שרצנו באחת בלילה השתעשענו ברעיון לשלוח לו סמס עם כמה מהברכות שקצת יסבול איתנו :-). אבל אין ספק שהכושר שהגענו אליו היה מדהים כשהתחלנו 10 ק"מ היה נראה לנו המון ופתאום אנחנו רצים 10 בלי לחשוב על זה – בתור סטנדרט.

הגענו לחצי מרתון ת"א מוכנים ונרגשים, וגם עמדתי בהתחייבות שלי לשבי במהלך החצי שנה מההתחלה עד מרתון ת"א הורדתי 13 ק"ג שזה בערך מה ששבי העלתה :-). המרוץ עצמו היה נחמד בהתחלה, הוזנקנו ב 6 בבוקר בגלל החום, בהתחלה הרצים דיברו ביניהם והייתה אווירה סבבה אחרי 10ק"מ כל אחד התחיל להתמודד עם הקושי והריצה הפכה לשקטה, הרחובות היו דוממים ללא קהל מסביב בגלל השעה המוקדמת, זה היה הבדל חד מהחוויה של 10 ק"מ שרצתי שבועיים קודם במרתון ירושלים שם האווירה הייתה מדהימה. עקב החום קבענו אשר ואני כלל בכל נקודת שתיה ניקח בקבוק ונשתה וזה גם כנראה מה שהציל אותי אחרי עשרה ק"מ נפרדנו ואשר התקדם מהר יותר. המשך הריצה היה קשה מאד לקראת הקילומטר 17 התחלתי להרגיש את כפות הרגלים בוערות, השתדלתי להדחיק את הכאב והמשכתי עד הסיום (2:18). בדיעבד אני יודע שכאבים ברגלים היו סימפטום להתייבשות וזאת למרות ששתיתי המון (היה לי מזל מה שלא היה לאחרים). אחרי המרוץ בקושי יכולתי לדרוך על הרגלים, ובשבת דידתי גאה לבית כנסת (המרוץ היה בשישי). ביום שני התייצבתי לריצה כרגיל, כל כך פחדתי לאבד את הכושר שהשגתי.

מאז ועד היום אני משתדל להציב מטרות כדי לשמור על הכושר וגם להוסיף חולצות לארון :-). דווקא למרוץ נייקי הגעתי בכושר הכי גרוע שלי בשנה האחרונה, ובכל זאת הצלחתי לסיים (1:01:11).

השנה הזאת הייתה כייפית, הכרתי אנשים חדשים והצטרפתי למשפחת הספורטאים,

אז למה סיפרתי את כל זה, לא כדי להשוויץ, אלא כדי לדרבן אתכם להתחיל בתהליך. אם אני יכול גם אתם יכולים!!! הבריאות חיוניות לכולנו, היכולת לעלות מדרגות בלי להתנשף כמו משוגע ובכלל ההרגשה הכללית המשופרת שווים את המאמץ. אז יאללה תצטרפו לקבוצת הריצה הבאה שמתחילה ונתראה במרוץ הבא.

2 תגובות ל-“מנייקי 2012 עד נייקי 2013 – סיכום מסע

  1. מנחם פורת

    יענקל'ה
    איזה יופי כתבת, עשית עבודה מדהימה בשנה החולפת וזה מעיד הרבה על אופייך. לא מובן מאליו. גאה בך!

  2. אבי ברנשטיין

    בס"ד
    יענקל'ה המתוק
    ריגשת אותי במאוד . מעורר השראה וברכת הדרך הקשה שאנו עושים כל יום וכל שעה . ,
    יישר כח גדול מאוד , גאה בך ,
    אבי ברנשטיין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s