המרתון הראשון שלי – אבי ברנשטיין

MorningGlory19

אחיי ורעיי, ביום שישי ט' שבט 10/1/2014 –ערב פרשת 'בשלח' המספרת את סיפורה של קריעת ים סוף  , זכיתי ,בחסדי ה' המרובים , ל'קריעת ים סוף ' פרטית משלי , ולסיים את מרתון טבריה המלא . מילים יצמצמו את מלאות עומק החוויה וההתפעמות. המרתון הוא רק תוצאה וסיום של שנתיים אימונים אינטנסיביים ומתישים אליו . אימוני גוף ואימוני נפש . המסע התחיל אי שם ונסתיים בקו הסיום בטבריה .

אירוע נקודתי ,אך מבחינתי ,מכונן , ימחיש ,אולי, את מלוא עומק המשימה של סיום המרתון , 'קריעת ים סוף ' –החיבור בין האלוהי והאנושי שבאדם , והערכים הנלווים אליה . בקילומטר ה- 41 ,כשאני וחבריי למסע כבר רואים את הסוף ,שומעים את הקולות ומתמלאים באושר עילאי ,וכולי מלא בעצמי – 'מה כבר יעצור אותי עכשיו ' את ה'קירות ' כבר עברנו  …'  התהילה המובטחת כבר באופק הנראה –מחכה לכיבושי ההרואי אותה .    לפתע , אני חש כאב חריף ,עז ,שמעולם לא פגשתי ,בשריר רגלי השמאלית.  השריר נתפס , אני לא יכול להניע את רגלי . מושיט ידיי ללפות את השריר הסרבן והבוער מכאב תופת , אני מרגיש אותו רוקד כנחש פראי ומטורף בתוך רגלי ,כאילו רוצה לנוס מרגלי החוצה . ממש יכולתי לחוש בהוויה האוטונומית  של השריר עצמו –ישות פרטית עם חוקים משלה , חיה , נושמת, ובעיתוי ה-ממש לא מתאים , בועטת ומסרבת להמשיך . רק לפני מספר קילומטרים לקחתי את כדור המלח האחרון ,כי 'מה כבר יקרה ,אני בסוף' ' הכל על בטוח' .. .  . אני זועק מכאב ,ושואל חברים לדרך האם למישהו נשאר כדור מלח ,אך כולם ,כמוני ,כבר בלעו את כל כדורי המלח שלהם ואף את הג'לים.   אני פונה אל היושב במרומים ,כפי שעשיתי רבות בזמן הריצה הארוכה , המכוננת והמיילדת   ,ופשוט זועק אליו במלוא גרוני הניחר וכאביי הגוף :" אתה לא יכול לעשות לי את זה עכשיו ! תן לי כוח ה' ! תן לי כוח ! " . אני מתחיל לנוע בצליעה ובכאב עז ,ומכריח את עצמי לעבור אט אט לריצה ,והנה אני חוזר לרוץ , וראה זה פלא ונס גלוי  – אני מתחיל לרוץ בקצב מהיר ,אפילו מהיר יותר ממה שרצתי מקודם . אני ממש שואט לעבר הסיום . קורן מאושר אני מגיע דומע ונפעם אל קו הסיום ,לקול תשואותיהם המרגשות של הקהל –ישר לזרועותיו המחבקות והאוהבות של חברי היקר והאהוב מנחם פורת .

סיפור השריר התפוס והשתחררות הרוח ממנו , ממחיש ,מבחינתי, את כל סיפורו של המסע הזה שמתחיל אי שם בשחר ההיסטוריה ,לפני כחמש שנים ,  בהליכות ,עבור להליכות מהירות ,עבור לריצה מהוססת בין קטעי הליכה ,ואט אט ,כיבושה של הריצה וההתאהבות בה את קידמת הבמה . לסיים מרתון ,מבחינתי,  זה שיעור באמונה –בעצמך ובמה שמעבר לעצמיות שלך , בנחישות ,בדביקות במטרה ובעוד ערכים נעלים נוספים כמו החברות, הרעות והאחווה ,אהבת הכלל והבריאה ועוד , אך בעצם זהו מסע של אמונה בו ית' –אמונה ביכולת הרוח שלנו לנצח את הגוף המוגבל ,לקרוע את 'ים סוף' הפרטי של כל אחד מאתנו , ולממש את המטרה שאנו מציבים לעצמנו  . זוהי הפנייה לה' מתוך הטבעיות המרתונית –הזעקה אליו שיבקיע את ה'ים'  ויבקיע את המיצרים הטבעיים –יהפוך 'ים' ל'יבשה' : " מן המיצר קראתי י-ה ,ענני במרחב י-ה "  .  חברים יקרים ואהובים  ,מבחינתי בנקודה הדקה והעוצמתית הזו מתמצה כל הסיפור של ניצחון הרוח על החומר ,ושכל מה שאנו ,קבוצת הרצים לפותים בתוכו :התרוממותו של העל –טבעי על הטבעי ,נשמת אדם על גופו ,וההתעלות מהפרטי אל הכללי  .  לצדנו ,לאורך קילומטרים ארוכים רץ איש קשיש –יותר משבעים , רץ בנחישות ,טבעיות ,כשעל גופו 'רק' חולצת טריקו זולה –ללא חגורת ג'לים אופנתית ,  ולבוש מושקע ,צבעוני ומנדף זיעה  ,והוא ,רק הוא ,רץ – נותן לנשמתו לנצח את גופו ! הוא הפך לאחד מסמלי הריצה שלנו ( של יהודה נאומבורג , ישי שלום ואנוכי )  .

אני רוצה להודות מעומק ליבי לשותפים לדרך ולתוצאה – בראש וראשונה לחבר היקר של כולנו ,מוטי, אשר משמש כמגדלור של השראה ומעוף ,ואשר הציף ומציף את יישובנו ואת גוש עציון בשלהבת המחממת של אהבת הריצה והרצים , לרעיי וחבריי לקבוצת 'רצי גוש עציון ' ובעיקר למנחם פורת ולישי שלום שהואילו לגמוע עמי קילומטרים רבים ,לעיתים בתנאים על טבעיים ועל אנושיים , בחודשים האחרונים כהכנה למרתון . ליהודה נאומבורג שגם ממנו שאבתי עוז ועידוד , אשר הריסון ,יענקל'ה ליפשיץ, מיכאל וילשנסקי, אפי מאיר ,נועם דמסקי ,ועוד רבים נפלאים וטובים שרצים עמנו בדרכי האבות שבגוש עציון  .

תודה מיוחדת וראשונה במעלה לאחת ויחידה ,החברה הכי טובה שלי , שללא עידודה ועזרתה ,התגייסותה והצבת הגבולות שלה –תמיד מתוך נועם הליכות ,חיוך רחב ושמח  וברכת הדרך , לא היה מתממש החלום – לאשתי האהובה , אסתי .   שלי – שלך .  תודה גם לילדיי המתוקים שברגעים הקשים ,מהקילומטר ה-30 , היו חיוכיהם הקדושים ,התמימים והאוהבים הדלק להמשיך הלאה .

ותודה אחרונה לראשון ראשון ואחרון אחרון – היושב במרומים אשר ,כמו תמיד, יודע מתי להרים אותנו מעצמנו ,ומתי להתגלות ולהראות לנו עד כמה אנו קטנים ותלויים ,ועד כמה הוא הגדול והחזק מכל ,באמת .

תודה לרצים באשר הם , לאחווה , לרעות והחברות, לאווירה ,ולבריאה הנפלאה שעוטפת אותנו בכל ריצה מחדש באהבה ובחום ,בגוונים נפלאים של שקיעה וזריחה ,הר ועמק , שלג ושמש קופחת .

אבי ברנשטיין

תגובה אחת ל-“המרתון הראשון שלי – אבי ברנשטיין

  1. אשר הריסון

    מרגש, מפעים ומרומם.
    אתה נותן לחוויה הזו מימד רוחני שלא חשבתי עליו, אם כי מרגישים את זה מאד בריצות איתך.
    אני שמח מאד שחצית גם את הרף המרתוני. בשבילי אתה מקור השראה ליכולת לשלב חול וקודש, וכן לסבלנות האינסופית בחתירה לכיבוש היעד, עם הרבה ענווה כלפי הקשיים בדרך.
    בעזרת ה' מקווה לרוץ איתך את מרתון טבריה בשנה הבאה!
    יישר כח!!!
    אשר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s