קטגוריה: running times

המרתון הראשון שלי – ישי שלום

שבע וחצי בבוקר על קו הזינוק. כל השאיפות הספורטיביות, כל ההכנות הפיזיות והמנטליות מתנקזות לרגע הזה, מחכה שילחצו כבר על ההדק, שנצא לדרך.

הדרך למרתון היא דרך ארוכה, כמה שנים של ריצה לוקח לי להפנים שאפשר לקפוץ לשלב הבא, שנראה תמיד בלתי מושג.

התחלה בריצות של 4 קילומטר באלון שבות, דרך 10 ק"מ במירוץ הגוש, עד ששמעתי על הקבוצה והמאמן המהולל מוטי, דרך איזו כתבה בגושפנקא. אשתי מציעה שאצטרף, קצת מתלבט ובא.

בקבוצה למדתי ממוטי איך לרוץ יותר נכון, מה זה אימוני כח, ואיזה הבדל משמעותי זה לרוץ עם עוד אנשים, לחלוק איתם את הכאבים, את הקשיים שבריצה וגם את ההצלחות.

לאחר 5 חצאי מרתון ובהשפעת הסובבים ובראשם אבי ומנחם, החברותות המרכזיות שלי בחודשים האחרונים, אני מחליט להירשם.

אחרי ריצה נוראית של 34 ברחבי תל אביב, אותה סיימתי בקושי ולקח לי שעות להתאושש ממנה, ההתלבטויות חוזרות, ושוב החברים נמצאים לשכנע ולעודד.

ריצת הסיכום עם אבי תופסת אותנו בקור של קרוב לאפס מעלות ובכביש מכוסה בקרח בחלקו. רצים לאט, לא להחליק, מסיימים עם חיוך, גם זה מאחורינו.

Ishay01

השבועות האחרונים מזמנים ריצות לא שגרתיות בשעות מטורפות. אם היו מספרים לי לפני כמה שנים שאני אקום בליל חורף קר בארבע ורבע כדי לרוץ בחושך ובקור, הייתי מסווג את זה בז'אנר סרטי המדע הבדיוני. אבל הנה, אפילו תמונה חשוכה יש.

Ishay02

הגיע השבוע האחרון, מורידים פעילות. מי שמכיר אותי יודע שהשבוע האחרון מאד אהוב עלי בגלל הנושא של העמסת פחמימות. סוף סוף יש לי תירוץ ואף אחד לא נושף לי באוזן.

ערב לפני, נפגשים ארבעת נציגי הגוש לתמונה משותפת בערב הפסטה ונפרדים ללילה האחרון.

Ishay03

אבי ואני ישנים במגדל, באדיבות משפחת ורדי, לפני השינה מקפידים להכין הכל למחר, שלא לפספס כלום.

אבי יושב על הפסנתר, שרים שירי שבת, שירי תפילה, מדמיינים איך ניראה מחר בערב, בערב שבת, אחרי הכל. גם זה סוג של הכנה.

למחרת בבוקר, לאחר שלא הצלחתי לעצום עין כל הלילה, אני נוסע לטבריה נטול שינה לחלוטין. אוספים את מנחם. הווייז הקדוש מביא אותנו שלושים מטר בלבד מהזינוק, אני מבטיח לקנות פרחים לקריינית של ווייז בהזדמנות.

Ishay04

זהו, הריצה יצאה לדרך, אני נחוש בדעתי לרוץ טוב אבל גם ליהנות. נזכר במה שאמרו למנחם בשנה שעברה שמרתון ראשון רצים רק פעם אחת.

מתחילים עם הפייסרים של 3:45. בפעם הראשונה אי אפשר לדעת אם זה הגיוני בכלל או שזו טעות שנשלם עליה בהמשך.

בקילומטרים הראשונים אני מרסן את עצמי כמעט בכח. האדרנלין זורק אותי קדימה ולוחש לי להאיץ. העבודה הקשה בתחילת מרתון היא דווקא להאט, לדעת לשמור כוחות להמשך.

הקבוצה מתחילה במצב רוח טוב. כמה חבר'ה מתחילים לשיר שלום עליכם, אולי כבר רוצים להגיע לשבת, להיות אחרי הכל.

אחרי 12 ק"מ בערך פונים שמאלה בצומת מעגן, מתחילים לרוץ מול הרוח. חייבים לשמור על הקצב, חייבים.

בצד הדרך עומד איש עם תנין קשור בחבל, לחלקנו ברור שזו בובה, חלק טוענים שהוא אמיתי והוא מופיע כל שנה, מה שאומר שזו דרך מצויינת לגרום לי לרוץ יותר מהר.

בק"מ ה-16 החבר'ה הקנייתים כבר באים ממולנו, רואים את הראשונים רצים בקצב מטורף, מריעים להם.

אחרי עוד כמה דקות מגיע ממולי מנחם. איזו שמחה וגאווה לראות אותו מיד לאחר רצי העילית. מחליקים ידיים, ניפגש רק בסיום.

ככלל, הפירגון פה הוא אדיר, כל הזמן מעודדים אחד את השני. אני באופן אישי מרגיש שככל שאני מעודד יותר, אני מקבל יותר כוחות.

אני דבק בתכנית התזונה שמוטי הכתיב לי – פעם ב-9 קילומטר ג'ל, כדור מלח ראשון אחרי 15 ק"מ ואחריו כל 10, וכמובן לא לפספס אף נקודת מים למרות שמזג האויר אופטימלי.

הגענו לעין גב, עכשיו מסתובבים וכל מה שנשאר זה לחזור חזרה. הארבע ראשי מתחיל לכאוב ואני מתחיל להתפלל בשקט שלא ייתפס כמו שנתפס בריצה בתל אביב.

הקבוצה מתחילה להידלדל, מעודדים כל מה שזז, לפניי רץ בחור בן קרוב ל-60, כנראה ותיק מאד בעסק וסוג של מנטור. החבר'ה מסביב צועקים לו: 'יהודה, טיפים. יהודה, טיפים'. בסוף יהודה נשבר ושולף את טיפ המאה: 'כשאתה חוזר הביתה מהמרתון, אל תשכח להחליף נעליים'. כולם צוחקים. ממשיכים הלאה.

לידינו רץ אדם מבוגר, מאד מבוגר, קוראים לו ניקולאי. עד הקילומטר השלושים הוא צמוד אלינו. הלוואי ובגילו אני אצליח ללכת ישר מהמיטה לשירותים. מדהים ומעורר השראה.

פונים ימינה בסוף הקילומטר השלושים. לפי הקצב שלנו התחלנו את השעה האחרונה למירוץ. מי שמתאמץ כבר יכול לראות את טבריה באופק.

הרגליים מתחילות להיות כבדות אבל עדיין ממשיך לשמור על קצב של 5:15-5:20 לקילומטר.

עברנו את צמח. עד עכשיו היה האימון, עכשיו מתחיל המרתון האמיתי.

כל האימונים, כל ההכנות המנטליות מלמדות כי ההתמודדות האמיתית היא בקילומטרים האחרונים, אחרי הק"מ ה-30-32.

מאות הקילומטרים שגמאתי ברחבי הגוש בריצות בדד, מאד עוזרות לי בשלב הזה. אני רגיל לריצות בהם נמצאים רק הקדוש ברוך הוא, אני והדרך. צריך להתרכז, לחשוב שכעת אני ממוקד בריצה ובנקודת הסיום. לוחש לעצמי שאין דבר העומד בפני הרצון, מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לי לסיים, וממלמל לעצמי משפט שחבר מרתוניסט מנוסה אמר לי בקו הזינוק: "אין דבר כזה קיר, אין דבר כזה קיר".

בקילומטר ה-36 אני נחלש קצת, מתנתק מהפייסרים שליוו אותי כל הדרך, אני כבר לא אסיים מתחת ל-3:45 אבל טוב שתהיה לי מטרה לשנה הבאה.

בעקבות סיפור של מוטי מאחד המרתונים בו השתתף, אני מראש מצויד בהרבה כדורי מלח בפאוץ'. זה השלב שמתחילים לראות רצים עוצרים או מאטים בצד הדרך, חלקם נאנקים מכאבים. אני מחלק כדורי מלח בסיטונות, מקווה שיעזור.

בקילומטר ה-39 בערך, אני רץ ליד מישהו שמעודד כל הזמן רץ לידו, ונראה כאילו לא מזיז לו כלום. הוא מציע מיוזמתו לצלם אותי ותוך כדי ריצה הוא גם שולח לי את התמונה במייל. מהחיוך שדפקתי בתמונה אפשר לחשוב שגם לי לא מזיז, אז זהו, שעבדתי עליכם.

Ishay05

טבריה באופק, כבר רואים את המלווים שבאו לרוץ את הקילומטרים האחרונים ביחד, רואה ילדים של חבר שרץ, מתחילים להרגיש את הסוף.

נכנסים לטבריה, האפשרות שמקננת בראש מתחילת המירוץ, 'האם אצליח לסיים', מפנה את מקומה ל'בוא נסיים כבר'. מרוכז רק בכביש, פתאום שומע צעקת עידוד. מרים את הראש ורואה את המג"ד שלי, מרתוניסט בעצמו שבא לעודד לקראת הסוף.

עברתי את הקילומטר ה-42. ממש קרובים, כמות האנשים בצידי הדרך גדלה מרגע לרגע. קו הסיום באופק. נותן פוש אחרון, מגיע למשפך.

מנחם רואה אותי על קו הסיום ומספיק אפילו לצלם.

עוצרים, מנסים להירגע מההתרגשות המטורפת, לא מעז אפילו לחשוב על מתיחות, שהרגליים לא יתפרקו.

מרגיש שהלב עומד להתפוצץ, גם הרגליים, אבל למי אכפת.

זהו, הגעתי, סיימתי, הצלחתי להגשים את החלום שהשקעתי בו כה רבות, מרתוניסט חדש נולד.

Ishay06

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אליפות גוש עציון 2013 – התוצאות

ברכות לרצים שזכו ליהנות מהשבילים והמשעולים המפותלים, העליות והירידות, ובעיקר החום בגוש עציון.  אין כמו התחושה של החופש וההישג כשגומעים מרחק שפעם חשבת לבלתי אפשרי, להתאמן יחד עם חברים השותפים לשאיפה להיות מסוגל לרוץ מרחק מכובד ורציני ולשרוד אותו בכבוד.  שאיפה להחזיר לעצמך את מה שאך טבעי וראוי שיהיה שלך, ונבצר ממך עם הזמן.

השנה בפעם השלישית אני מודה לכל מי שהצטרף לקהילת הרצים הצנועה שרצה באזור, והצטרף לחוויה הכמעט רוחנית של החופש והסיפוק בלימוד ריצה למרחקים ארוכים.  הקבוצה, כמידי שנה התבלטה בעקשנות ובמסירות שהביאה לאימון (כולל קיטורים ותלונות על כל מטר נוסף) שבלעדיהם לא ניתן לעבור את הרגעים הקשים.  להלן התוצאות הרשמיות של הרצים.  מי ייתן וזה יהיה רק התחלת הדרך של ריצות וחופש..

לוותיקים בנינו כל הכבוד!! מקום ראשון למנחם פורת וזמנים מרשימים לכל השאר – על אף החום הכבד.  גאווה של כולנו והישג מרשים עבור מנחם.  בהצלחה בהמשך.

שם

תוצאה

מקצה

מנחם פורת

 00:37:50.20

10 ק"מ

אבי ברנשטיין

 00:48:42.55

10 ק"מ

שמחה וכטל

 00:52:34.20

10 ק"מ

פנחס ירחי

 01:12:45.45

10 ק"מ

דוד ירחי

 01:02:50.55

10 ק"מ

עודד שמעוני

 01:16:02.05

10 ק"מ

דני שלם

 01:04:14.35

10 ק"מ

רננה סוננבליק

 01:19:24.35

10 ק"מ

וולי וולפסטל

 01:17:45.89

10 ק"מ

איתי שטיין

 01:10:42.85

10 ק"מ

אורנית שטיין

 01:20:21.35

10 ק"מ

שוקי קולר

 00:56:12.95

5 ק"מ

נחמן סעדיה

 01:00:41.75

10 ק"מ

יהודה סעדיה

 01:00:06.25

10 ק"מ

יוסי גולדברג

 01:13:56.35

10 ק"מ

ערן וויזל

 00:51:25.50

10 ק"מ

מיקו רותם

 01:03:00.80

10 ק"מ

יהודית פוגל

 00:57:03.30

10 ק"מ

אשר אריסון

 01:00:21.60

10 ק"מ

אביב אליצור

 00:31:59.80

5 ק"מ

שירה עמיאור

 01:24:17.65

10 ק"מ

לידור שלו

 00:57:40.30

10 ק"מ

מיכאל וילשנסקי

 00:53:47.45

10 ק"מ

יחיאל וילשנסקי

 00:53:47.05

10 ק"מ

אביטל הרשקוביץ

 01:30:12.65

10 ק"מ

חנן עמיאור

 01:24:17.70

10 ק"מ

איתמר גולדברגר

 01:01:44.95

10 ק"מ

נריה וולפסטל

 01:17:28.35

10 ק"מ

אורי וולפסטל

 00:37:30.25

5 ק"מ

נתנאל וולפסטל

 01:17:45.90

10 ק"מ

קובי פרץ

 00:36:16.55

5 ק"מ

גילה משען

 01:17:53.75

10 ק"מ

בני סוויל

 01:20:40.55

10 ק"מ

יניב סוויל

 00:55:07.10

10 ק"מ

מתן סוויל

 01:06:05.70

5 ק"מ

מעיין סוויל

 01:20:40.40

10 ק"מ

מאיר סילברמן

 00:54:25.20

10 ק"מ

עמיחי היימן

 00:41:58.40

10 ק"מ

צביקה הדרי

 01:04:34.05

10 ק"מ

אורי הדרי

 00:49:09.15

10 ק"מ

אוהד רז

 01:09:35.85

10 ק"מ

שמחה רז

 01:02:22.85

10 ק"מ

מרוץ הר לעמק 2013

המרוץ הזה צץ ועלה בהזדמנויות שונות. דימינו בהתלהבות הרפתקה מיוחדת וחוויה ייחודית.   דימינו את רעיון הריצה בטבע למרחקים ארוכים, עם אנשים שחולקים אתך את אהבת הריצה וזה נשמע בהחלט מתאים.  העיקובים תמיד היו בעיקר פרוצדורליים כגון מגבלות זמן ופניות.

השנה הצלחנו להתגבר על המכשולים השונים והצטרפנו להרפתקה:  אפי מאיר ההוגה והיוזם מאלעזר, שמחה וכטל מאפרת, ישי שלום מאלון שבות, מנחם פורת מבת עין, אבי ברנשטיין ואנוכי גם כן  מאלעזר.  מבלי שכיוונו לעניין, היה לנו ייצוג ראוי מישובי הסביבה. בהחלט ראינו את עצמנו כחלק ממספר קבוצות שמייצגות את גוש עציון.

המרוץ

המרוץ נמשך בין 20 ל-24 שעות, כן, גם בלילה,לאורך 215 ק"מ. הוא מתחיל בתל חי בצפון, ממשיך דרך צפון הכנרת בואכה מאגר עצמון והמוביל הארצי, פונה מערבה לעבר- יישובי עמק יזרעאל ומגיע לתמרת התחנה הסופית.  המרחק מחולק ל-24 מקטעים של כ- 6-12 ק"מ.  חלוקה זו מאפשרת לבנות קבוצות ב- בהרכבים של 4, 6, ו- 8 רצים.  המרוץ הוא מעין מרוץ שליחים. רץ אחד יוצא לדרך ושאר חברי הקבוצה נוסעים לחכות בתחנה הבאה, שם מחליף אותו הרץ הבא. בקבוצה שלנו היו 6 רצים, מה שאפשר לכל אחד לנוח במשך חמישה מקטעים עד שהגיע התור שלו לרוץ. כל אחד מאיתנו כיסה כ-36 ק"מ בממוצע. התחלקנו לשני רכבים כשכל רכב מכיל שלשה רצים, כך שלאחר סיום השלשה הראשונה ניתן לנוח עד שהשלשה השנייה מסיימת.

ההכנות

חילקנו ביננו את המסלול בהתאם ליכולות הפיזיות שלנו. כבר בהתחלה ידענו שמנחם מקבל את המקטעים הכי קשים , אבי מקבל את המרחק הארוך ביותר, ואת השאר חילקנו בינינו.  באימונים לקראת המרוץ הקפדנו לרוץ את הריצות השבועיות השגרתיות, והוספנו ביום שישי ריצה בשעה 5:30 בבוקר למרחק של 18-20 ק"מ.  גילינו את החדווה של ריצה בשעות מוקדמות, עם הזריחה והשקט האופייני של שעות הבוקר בגוש.  להכיר את המקום דרך הרגליים.

המרוץ ידוע כאתגר לוגיסטי לא פחות מאשר פיזי.  ערכנו כמה פגישות הכנה לפני המרוץ על מנת להחליט על מערך הרכבים ( שהסתמך באופן משמעותי על רכבו של בני סוויל שנעתר להשאיל לנו בנדיבות מוערכת עד מאוד את רכבו הגדול ), על האוכל, על הציוד ועל המסלול.  קשה לומר שהיינו מאוד יעילים, אך יש לציין את התכנון המוקפד של ישי בנושא ההחלפות והנסיעות.

האווירה

מצאנו את עצמנו יוצאים ביום חמישי בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר איסוף ציוד ואוכל אשר בדיעבד הבנו שהיה מוגזם, ונוסעים לצפון.  מיד עם ההגעה קיבלה אותנו האווירה הייחודית של המרוץ. דגלים והתלהבות של התחלה, עם צבעוניות של חולצות.  מסתבר שאין גבול להתלהבות ולהכנות, ומצאנו הרבה קבוצות שהדפיסו חולצות משלהם והביאו נגררים עם חצי בית מאחור.  מצאנו קבוצה שהביאה קרוואן שלם עם מיטות, מקלחות ושירותים ומה לא..

הזינוק

ההזנקות היו בהפרשים של חצי שעה, החל מהשעה 10:00 במהלך כל היום, כאשר את הקבוצות האטיות מזניקים מוקדם והמהירות מאוחר על מנת שכולם יחצו את קו הסיום באותו זמן בקירוב.  אנחנו קיבלנו על סמך הזמנים שסיפקנו בהרשמה את השעה 12 בצהריים.

לאחר סדרת צילומים ,אבי, הרץ הראשון, יצא לדרך בחום הלוהט.  היה חם באופן קיצוני והריצות הראשונות בעמק החולה הצריכו התמודדות עם טמפרטורה גבוהה ושתייה מתמדת.  אפילו אז, לא ניתן היה שלא ליהנות מריצה בשטחים פתוחים ובנוף מרהיב.

הכנרת

בשעות הערב הגענו לכפר נחום ושם חיכינו לשמחה שיגיע.  הזמן היה שעת בין הערביים, לא עמדנו בפיתוי וטבלנו במימי הכנרת. היה פשוט תענוג , מים קרירים, צבעים עזים של הנוף סביב הכנרת והמים, פשוט חלום.  טרפנו את הפסטה שלנו.  שמחה הגיע והיה עליי להתחיל את הטיפוס במעלה הדרך לכלא צלמון.  לא ידעתי מה מחכה לי.

המרוץ מאתגר משום שלמרות המרחקים הסבירים של כל מקטע, צריך להיות מאומן בלהיתאושש מספיק מהר על מנת לבצע את מקטע הבא בכוחות מחודשים.  למרות שהרגשתי מאושש, העלייה המתמשכת לאורך 10 ק"מ עד כלא צלמון הייתה קריעה.  השמש הלכה ושקעה והירח זרח במלוא הדרו מעל הכנרת.  עדיין בתחילה רצתי בכוחות רעננים כך שאפילו יכולתי לצלם, בהמשך נעשה חשוך והמאמץ נעשה כמעט בלתי נסבל.  הריצה היא איזון של מהירות מול סיבולת, ותמיד מנסים להיות על הגבול.  בעלייה זה נעשה עוד יותר מאתגר משום שצריך לשמור כוחות ולהקפיד על קצב קבוע עד הסוף.  לקראת הסוף מצאתי ששדה הראייה שלי הצטמצם לשביל בלבד, והמחשבה היחידה הייתה "שייגמר כבר".  לא היה מאושר ממני כשראיתי את מנחם ממתין לי ולוקח ממני את הצמיד שהעברנו במהלך המרוץ.  קרסתי ברכב ונתתי לאפי לנהוג עד שחזרתי לעצמי.

גם למנחם הייתה עלייה קשה, אבל הדבר היחיד שאמר לאחר הטיפוס האימתני שלו היה שהוא "נהנה מאוד".  ראבק, יש כאלה שזה פשוט בטבע שלהם והולך להם בקלות.  אני עדיין הרגשתי סיפוק מדהים, אבל בהחלט זוכר שזה לא היה "מהנה" כשזה קרה.

ריצה לילית

המשך הלילה היה סדרה של החלפות, קשר מתמיד עם הרכב השני, מפגשים אקראיים עם מכרים ורצים אחרים, שינה חטופה, ואכילה לא סדירה.  הודות לדגלים שחולקו לרכבים, ניתן היה לזהות בכל רגע נתון מי צי המכוניות השייך למרוץ, ומי האזרחים התמימים שלא מודעים לתופעת הטבע המתרחשת סביבם.  ככל ששעות הלילה התקדמו הדגלים שלנו התרבו ונהפכו ליחידים על הכביש.  נדידת עמים של רצים מוטרפים עם ברק בעיניים וחדווה של ביצוע פעילות גופנית מהנה בטבע.

באחד התחנות פגשתי את גיסתי.  החלפנו רשמים, כשהיא סיפרה לי על הקשיים שלהם כקבוצה של 4 רצים לעומתנו.  בכל מקרה נהנים, אבל מאמץ שכזה מצריך כנראה יותר הכנה.  פגשנו גם את קבוצת הריצה מראש צורים ושמחנו לשמוע רשמים שלהם בתור קבוצה של 8 רצים.

הסיום

בסוף מחקים בתמרת לרץ האחרון שבמקרה שלנו היה אפי.  המתנו לאפי קרוב לקו הסיום וחלפנו על פני קו הסיום ביחד, תוך כדי שאנחנו משועשעים מהטקסיות של החוויה.  מצאתי את עצמי חושב על עוצמת התופעה:  כ- 500 קבוצות עם קרוב ל- 4000 רצים משתתפים באירוע שחוגג את ההנאה שבריצה.  איזה תמימות, איזה פשטות ואיזה כוח.

התוצאות

הצלחנו לסיים את המסלול ב 20 שעות ו 26 דקות.  קצב הריצה הממוצע שלנו היה 5:39 דקות לק"מ ואנחנו ממוקמים במקום השני בקטגוריה שלנו שזו קטגורית רצים גברים לא תחרותית.  לא רע.

M2Vroute

עונת המרתונים – תוצאות

ההכנות למרתון, לחצאי מרתון ו 10 ק"מ היו אינטנסיביים השנה.  היה כיף להתכונן ולהתאמן יחד, ועם כל ההערכה, אני תמיד מופתע ונפעם מול ההישגים של כולם.  הצטערתי מאוד לא להיות עמכם בתחרויות, למרות שהסיבה הייתה בהחלט ראויה (וינגייט), ואני מאוד מקווה להימצא שנה הבאה במעמד המכובד יחד אתכם ואף להשתתף.  להלן התוצאות של שתי התחרויות, ירושלים ותל אביב.

מרתון ירושלים

10 ק"מ             איתמר גולדברג                         1:00:11

10 ק"מ             יעקב ליפשיץ                             1:00:16

10 ק"מ             הדס זזון                                   1:11:30

10 ק"מ             שיר מאיר                                  1:12:49

10 ק"מ             אביעד רווה                                0:57:43

21 ק"מ             מיכאל וילשנסקי                          2:02:42

21 ק"מ             אבי ברנשטיין                             1:46:04

21 ק"מ             יהודית פוגל                               2:01:00

21 ק"מ             מנחם פורת                               1:23:42

21 ק"מ            נועם דמסקי                                1:56:41

21 ק"מ            ישי שלום                                   1:45:56

21 ק"מ             דניאל קפלן                               1:59:00

42 ק"מ             שמחה וכטל                               4:25:28

מרתון תל אביב

10 ק"מ             דני אילן                                    1:01:26

10 ק"מ             עידו רוזנברג                              1:03:16

10 ק"מ             יאיר סינגר                                 0:56:06

21 ק"מ             ישי שלום                                   1:44:35

21 ק"מ             שמחה וכטל                               1:49:50

21 ק"מ             יהודית פוגל                               2:04:08

21 ק"מ             אוהד אלמליח                             2:29:42

21 ק"מ             אשר הריסון                               2:11:02

21 ק"מ             יעקב ליפשיץ                             2:18:52

21 ק"מ             אביעד רווה                               2:17:29

21 ק"מ             אבי קליין                                  2:10:19

21 ק"מ             מיקו רותם                                 2:11:21

21 ק"מ             בני סוויל                                   2:56:06

21 ק"מ             חזקי שינוביץ                             2:17:37

השנה תיזכר כשנה שהמרתון המלא של תל אביב התבטל לאור מזג האוויר השרבי והקשה.  לעומת זאת מרתון ירושלים התבלט בארגון המופתי ומזג האוויר האידאלי.  התמונות:

נייקי 2012 – רשמים

שמעתי אומרים שאת איכות החיים ניתן להגדיר לפי מספר העיניים הקורנות סביבך.  הגדרה מעניינת.  במרוץ נייקי האחרון ניתן לומר שהיו הרבה עיניים קורנות, והרבה מהם מגוש עציון.  היה טוב לצ'פר את עצמנו עם מרוץ חוויתי מהסוג שהתל אביבים יודעים לארגן, לאחר חודשיים של אימונים לקראת המרוץ.

הקבוצה התארגנה יחסית מהר, והתמידו באימונים.  היו קיטורים (על העליות, על הכאבים, על השעות והימים, על מרחקים) אבל התמידו והשקיעו.  אני מרבה לומר שאני גאה בכל אחד שהשתתף באימון ובמרוץ, ואני אכן גאה.  נהניתי מכל רגע של הריצות בייחד ולראות את ההתקדמות של כולם.  בעיקר נהניתי לראות את הסיפוק השקט של כל אחד מהקבוצה מההישג הצנוע של המרחק המשמעותי הזה – 10 ק"מ.

חייבים לציין את מועצת גוש עציון ואת ראש המועצה דוידי פרל על התמיכה.  את המתנ"ס, את מני כץ וכפיר כהן, על שהתגייסו בהמלצת המועצה למשימה ועזרו עם ההסעה לתחרות.  וכמובן איתן, שהסיע אותנו.  היה באמת טוב להרגיש את התמיכה מאתכם, ומקווים להמשיך לשתף פעולה בהמשך.  הדרך עוד ארוכה – והמרתונים מחכים :-).

לבסוף רציתי להודות לקבוצה על השי והמילים החמות.  הבטחתי לצרף את מה שכתבתם, ואכן שמח שהייתי שותף לדרך שעשיתם ומקווה להמשיך ליעדים הבאים.

הזמנים (באופן אקראי):

  • בני סוויל            1:17
  • אשר הריסון        1:02
  • מנחם פורת        0:36
  • אבי ברנשטיין     0:47
  • אפי מאיר           0:47
  • מוטי משען          1:15
  • אביעד רווה         1:04
  • מיקו וטל רותם     1:04
  • יעקב ליפשיץ       1:08
  • דני אילן              1:05
  • יהודה נאומברג    1:01
  • אליעזר קאלוש     1:07

מרתון תל אביב – התוצאות

המרתון היה טוב, ובאו הרבה חברה.  עבורי היה הפעם יחסית קשה, ובק"מ 30 הרגשתי טוב מאוד מה משמעות המושג "קיר".  כרגיל, המשפחה הנפלאה שלי היתה שם כדי לעודד, לעזור, ולקבל את פני בסוף.  תאמינו לי שהפעם, לדעת שהם מחכים בסוף היה ממש חשוב… 🙂

התוצאות:

במקצה המרתון

מוטי משען                 4:47

במקצה חצי המרתון

ישי שלום                 1:44

אבי ברנשטיין              1:49

פרופ' מיכאל וילשנסקי    1:48

קובי פרץ                    2:15

טל בן חור                   1:54

שי צוברי

מרתון ירושלים 2012

כרגיל היה חוויה.  הפעם, בניגוד למרתון טבריה, הגשם כן ירד, ובכמויות.  במקרים מסויימים ירד ברד, מהסוג שגורם להזעקה של מכוניות לפעול – אבל היה עדיין חוויה מדהימה.  הארגון היה בהחלט טוב, חבל רק ששוב הרחבה המרכזית היתה בבוץ.

תודות ליואב שוגרמן, היתה הסעה לשם ובחזרה, דבר שהיקל מאוד.  היתה השתתפות גדולה של החברה, ובהחלט מרשימה.

במקצה 10 ק"מ

עמיחי היימן                 0:44

קובי פרץ                    1:06

יואב שוגרמן                0:55

במקצה החצי מרתון

דוד נחמן                  1:47

הת'ר גלב                  1:57

מיכאל וילשנסקי           1:55

נועם דמסקי               2:01

שי צוברי                    2:01

שמחה ווחטל              2:00

יהודה נאומברג           2:47

מוטי משען                 1:47

ישי שלום                   1:49

שלמה קופל               1:37

במקצה המרתון המלא

יונתן דוד                    4:21

סו רוזנפלד                  3:55

כל הכבוד לכולם!!!!